Revision 440909 of "ליקוטי הלכות - חלק יורה דעה - הלכות גילוח - הלכה ג" on hewikisource

הלכה ג

לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשתית את פאת זקנך וכו'. ע"פ המאמר מישרא דסכינא וכו' בליקוטי הראשון (סי' ל') ע"ש כל המאמר כולו מראשו לסופו:

א) וזה בחי' איסור גלוח הפאות והזקן שהם השערות הסמוכין להפנים. כי מלכות חכמה תתאה הנאמר במאמר הנ"ל היא בחינת שערות בחי' שיעורא דאתוון דאוריית' כמבואר שם היטב במאמר הנ"ל, שעי" אלו השערות 
שהם בחי' צמצומים וכו' יכולין להשיג השגת אלקותו ית'. וע"כ אסור להשחית שערות הזקן והשגות שהם השערות הסמוכין ביותר לאור הפנים. כי עיקר חיות המלכות שהוא בחי' חכמה תתאה הוא מאור הפנים המאיר בג' רגלים כנ"ל במאמר הנ"ל. וע”כ ע"י השערות שהם סמוכין לאור הפנים שהם הפאות והזקן על ידם נמשכין‏ עוקר החכמה והצמצום של השגת אלקותו ית' כי עיקר חיות המלכות חכמה תתא' הנ"ל שהיא בחי' שערות הוא מאור הפנים כנ"ל. וזה בחי' זקן וב' פאות כנגד שלש רגלים שבהם מאיר אור הפנים כנ"ל: 

ב) וע"כ עיקר הדת ישראל ועיקר היהדות תלוי בזקן ופאות ובהם ניכר היהודי כי הוא מזרע בירך ה' מזרע ישראל. ומי שרוח אחרת עמו ח"ו ורוצה לכפור ח"ו באלקי ישראל תחלה הכפירה הוא שמשליך ח"ו מעליו הזקן והפאות. כי באמת כל דת ישראל הקדוש הוא תלוי בזקן ופאות כי כל דברי תורתינו הקדושה וכל המצות כולם הם בחי' צמצומים להשגת אלקותו ית' כמבואר במאמר הנ"ל. כי כל אות ואות וכל תיבה ותיבה מתורתנו הקדושה שבכתב ובע"פ וכל מצוה ומצוה וכל מנהג כשר של ישראל עם הקדוש ונבחר כולם הם שיעורין וצמצומין שעל ידם יזכו להשיג השג' אלקותו ית' כל חד כפרס מה דמשער בלבי' כפי אשר יזכה ע"י עבודתו ויגיעתו בתורה ומצות ומעשים טובים. ויפרוש ממעשים רעים וכל אלו הצמצומי' והשיעורין בחי' שיעוריו דאתוון דאורייתא כולם הם בחי' שערות כנ"ל וכלם נמשכין משערות דדיקנא קדישא והפאות כי כל שערה ושערה מהפאות ומהדיקנא קדישא ויקירא כולם הם בחי' צנורות עליונים וצמצומים קדושים שמשם נמשך כל חכמת התורה הקדושה והמצות שעל ידם משיגין אלקותו ית' כי תליסר תיקונא דיקנא קדישא הם כנגד שלש עשרה מדוח שהתורה נדרשת בהן שהם כלליות התורה הקדושה  אוי למי שנוגע ח"ו להשחית שערה א' מהדיקנא קדישא והפאות בשאט בנפש ובזדון ובמעל אוי לו אוי לנפשו כי עוקר עצמו ונפשו מאלקי ישראל ואין לו חלק בתורת משה אוי לנפשם כי גבולו להם רעה. ובשביל זה התפשטי בעוה"ר מאד חכמת הפילוסופיא והאפיקורסות במדינת אשכנז וסביבותיהם שפירקו מעליהם באלו הדורות עול מלכות שמים לגמרי והשליכו רוב הפאות כי מבואר במאמר הנ"ל שלפעמים נופלת המלכות חכמה תתאה הנ"ל בין הד' מלכיות. וזה בהי' זעקת מושל בכסילים שהמלכות צועקת בקול מר על שנפלה חכמתה בין הכסילים שהכסיל רוצה להתחכם דהיינו שהם רוצים להתגבר ח"ו בחכמו' חיצוניות שלהם שהם פילוסופי' ואפיקורסות שהם כסילות באמת ע"י שנפלה החכמה תתאה בחי' מלכות בגלות וכו'. וע"כ ע"י שמשחיתין זקנם באשכנז. ועי"ז פוגמין בצמצומים של השגת ית' הנ"ל בחכמה תתאה במלכות כנ"ל. ע"כ עי"ז מתגבר ח"ו חכמות חיצוניות שהוא חכמת הפילוסופי'. וע"כ הם עוסקים שם בחכמו' חיצוניו' ביותר ע"י שמשחיתין פאת זקנם בשאט בנפש ועוברים על חמשה לאוין בכל פעם כי זה תלוי בזה כנ"ל חכמות חיצוניו' ע"י השחתת פאת הזקן הקדוש כנ"ל. ובאמת אינם עוברים על חמשה לאוין בלבד. כי כשמשחיתין פאת זקנם כאילו עוברים על כל התורה כולה. כי כל התור' כולה תלוי' בזה כנ"ל. כי ע"י התער והסכין שמרימין על הדיקנא קדישא להשחיתה ח"ו עי"ז מתגבר ח"ו מלכות עמלק שהוא כלליות הארבע מלכיות כנ"ל במאמר הנ"ל. כי עמלק הוא מזרע עשו הרשע שיניקתו מבחינת ועל חרבך תחיה שעיקר יניקתו כשנפגם ח"ו חכמה תתאה הנ"ל מלכות הנ"ל שהוא בחי' חרב נוקמת נקם ברית כמבואר במאמר הנ"ל וזה בחי' חתכו לד' הנאמר שם במאמר הנ"ל. כי עיקר עליית ותיקון המלכות הנ"ל הוא ע"י תיקון החרב דקדוש' שעי"ז חותכין המלכות שהיא בחי' ד' מן הד' מלכיות בבחינת חתכו לד' ומכניעין החרב של עשו שהוא מלכות עמלק בחי' ועל חרבך תחי' כנ"ל. וכשמרימין ח"ו תער וסכין שהוא בחי' חרב על הזקן הקדוש הוא פוגם מאד מאד בהמלכות דקדושה שהיא בחי' חרב נוקמת נקם ברית שעיקר יניקתה מאור הפנים מבחי' שערות הזקן והפאות כנ"ל ומתגבר ח"ו חרבו של עשו בחי' מלכות עמלק שהוא כלליות הד' מלכיות. והם באו לכל זה ע"י פגם הברית שפגמו תחלה כי בודאי אין אדם מרים ידו להשחית פאת זקנו ח"ו כ"א כשפגם תחלה בברית קודש הרבה מאד שעי"ז פגם בהמוח בחכמה תתאה הנ"ל ונתגרו בו מחשבות רעות חכמות חיצוניו' עד שהשיאו רוחו הרעה להשחית זקנו ח"ו. שעי"ז עוקר עצמו לגמרי ממלכות דקדושה מחכמה תתאה מהשגת ואמונת ישראל ואין לו חלק בהשי"ת ובתורתו הקדושה ובעמו ישראל הקדוש כנ"ל:

ג) ועיקר החסד שעל ידו חותכין את המלכות מן הד' מלכיות כנ"ל נמשך ע"י תוכחה שע"י תוכחה נתגלה חסד. והתוכחה הוא כפי התורה והתפלה של כ"א וא' כפי העזות של כ"א ואחד וכו' כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל. וכל זה כלול בדיקנא קדישא. כי שערות דדיקנא קשישין לאכפי' לדינין כמבואר בזוה"ק, זה בחי' העזות וקדושה הנ"ל בחי' עז וקשה שעי"ז עיקר השגת התורה והתפלה שכלולין בדיקנא קדישא. כי כלליות התורה שמחדשין הוא י"ג מדדת שהתור' נדרשת בהן שהם נמשכין מתליסר תיקוני דיקנא, וכן התפלה כלולה בי"ג מדות של רחמים כשרז"ל שנתעטף הקב"ה ולמד למשה סדר תפלה ואז גילה לו י"ג מדות של רחמים וכו'. כי עיקר התפלה הוא רחמים ותחנונים לעורר שלש עשרי מדות של רחמנותו ית' שהם כלולי' בי"ג תיקוני דיקנא כידוע. ועל ידי זה ע"י התורה והתפלה שהם כפי העזות של כ"א עי"ז יודע הזקן ויושב בישיבה איך להוכיח את כ"א וא' ופותח פיו בחכמה בחינת פיה פתחה בחכמה וכו'. כי כל ת"ד הם סביב הפה הקדוש, והתגלות צנורות החכמה הקדושה של הזקן וקדוש' בחי' זקן ויושב בישיבה נתגלה רק ע"י הפה הקדוש שדרך שם עיקר התגלות כל החכמה הנמשכין דרך צנורות השערות של הפאות והדיקנא. וע"י התגלות החכמה הזאת של תוכחה במשך חסד שעי"ז מעלין את המלכות מגלות של ד' מלכיות ומעליו אותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים. שזה בחי' שהמלכות עולה עד הדיקנה קדישא שהוא אור הפנים. כי השגת אלקותו יתברך שהאו  התגלות מלכותו ית' הוא ע"י כמה צמצומים, וכל צמצום וצמצום היא בהי' מלכות מעולם ומדריגה העליונה. כי חכמה תתאה בחי' מלכות שבעולם האצילו' הוא למעלה וגבוה הרבה מחכמה עילאה שבעולם הבריאה. וכשצריכין להעלות את המלכות חכמה תתאה מן הגלות צריכין לעורר ולהמשיך הארה משורש המלכות, דהיינו מבחינת מלכות חכמה תתאה שבשורש העולמו' העליונים. ובנה תבין ותשכיל קצת מעט רמזים במאמר הנ"ל. כי עליית המלכות בחי' ד' הנ"ל הוא על ידי תפלה שהיא שורש המלכות בחי' מלכות משיח שהוא שורש המלכות כמבואר במ"א. וע"כ עיקר תיקון עליית המלכות הוא ע"י הדיקנא קדישא שהיא בחי' אור הפנים. כי גם הדיקנא קדישא נמשכת מבחי' צמצומים מבחי' מלכות שבעולמות העליונים והגבוהים מאד מאד כמבואר בעץ חיים, שאורות הדיקנא נמשכין מב' פאות שהם בחי' אלקים בגימ' פאה בחי' מלכות כמבואר שם, והבן מאר:

ד) וע"כ עיקר השלש רגלים תלויים בחכמי הדור שהם זקני הדור כשרז"ל אשר תקראו אתם במועדם, אתם אפילו שוגגים וכו' כי עליית המלכות ברגלים לאור הפנים. זה תלוי בזקנים דייקא כי הזקן הוא בחינת אור הפנים כנ"ל:
כי הזקנים והחכמים יודעים לשמור את חודש האביב שיהיה במועדו והם מעברים שנים וקובעים חדשים שבהם תלויים תיקון המועדות כולם כי החדשים הם י"ב.  וכללותם י"ג, וזה בחי' סוד העיבור שהוא חודש הי"ג. ואלו הי"ג ראשי חדשים. הם תיקוני המלכות שהיא בחי' לבנה. כי החדשים מונין ללבבה. והם נמשכין מי"ג ת"ד כי עיקר עליית המלכות הוא ע"י י"ג תיקוני דיקנא. שהם בחי' אור הפנים המאיר בשלש רגלים כנ"ל:

וע"כ קידוש החודש היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. כי קידוש החודש הוא בחי' מלכות חכמה תתאה הנ"ל. בחי' צמצומים של השגת אלקותו ית'. שבזה כלול כל התורה כולה כנ"ל:

ה) וזה בחי' ד' פרשיות שקורין קודם פסח שהוא ראש לשלש רגלים. שאז התחלת התגלות אלקותו ית' שנתגלה לישראל על ידי יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכו'. כי ארבע פרשיות הם כנגד בחי' המלכות שהיא בחינת ד' שצריכין לחותכה מגלות של הד' מלכיות שכולם נקראים גלות מצרים. כמ"ש רבינו ז"ל (סי' ד') בשם המדרש שכל הגליות נקראים גלות מצרים ע"ש שהם מצירים לישראל:

וזה בחי' פרשת שקלים שקורין תחלה. זה בח' צדקה בחי' חסד הנ"ל. שעל ידו קוצרין וחותכין את המלכות הנ"ל מן הארבע מלכיות. בבחי' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד כנ"ל במאמר הנ"ל. פרשת זכור זה בחי' הכנעת עמלק שהוא כלליות וראש כל הארבע מלכיות. כי כלול מכולם כנ"ל. פרשת פרה היא לטהר את ישראל הטומאת מת. היינו כי כשמעלין את המלכו' בחי' כנסת ישראל ממלכות הרשעה מהמן ועמלק, אזי צריכין לטהרה מזוהמת הנחש שהיא סטרה דמותא שהוא בהי' מלכות המן עמלק כידוע. ועל כן צריכין אפר פרה להטהר מזה. ופרה אדומה זה בח' התוכחה של המוכיח. שעל ידי זה מטהר את ישראל מעוונותיהן. וזה בחי' אדומה בחי' דין בחינת תוכחה הנ"ל. וע"כ: הפרה מטהר טמאים ומטמא טהורים כל העוסקין בה. זה בחי' תוכחה של מוכיחי הדור האמתיים. שע"י זה הם מטהרין הטמאים מעוונותיהן ומחזירין אותם בתשובה שלימה. וכל העוסקין בתוכהה נטמאין עי"ז כי נתאחז בהם ח"ו איזה פגם מעוונות של אלו שעוסקין עמהם לטהרם ולהשיבם מעוונותיהן. וזה בחי' פרה אדומה שהיא מטהר טמאים ומתמא טהורים. אבל אעפי"כ שכרו של המוכיה מרובה מהפסידו. כי אחר כך הוא ממהר עצמו בקל ע"י טבילה והערב שמש לבד. אבל הוא טיהר טמאים לגמרי שהיו טמאים בטומאת מת ממש בזוהמת הנחש. ועל ידי תוכחתו מחזירם בתשובה שלימה ומטהר אותם. ועל כן הפרה נקראת על שם משה כשרז"ל וכל הפרות צריכין לקדש מאפרו, משל פרה שעשה משה. כי משה ראש לכל מוכיהי אמת כי הוא היה עוסק בזה הרבה. ומסר נפשו על ישראל תמיד להוכיחם ולהחזירם למוטב. ואעפ"י שהגיע לנפשו פגם גדול לפי ערכו. במ"ש לך רד וכו' לא הניח את מקומו. ומסר נפשו בשבילם כל ימיו להוכיהם ולהחזירם למוטב. ועל כן הכל צריכין לקבל מבחי' פרה של משה דהיינו מתוכחתו הטובה כנ"ל. וזה בחי' שפרה אדומה מצותה בסגן הכהנים. כי הכהן הגדול זה בחי' הרב שבדור. כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו'. אם הרב דומה וכו' (מועד קטן ד' י"ז) ואי אפשר לקבל חכמתו הגדולה של הרב שבדור שהוא בחי' כה"ג, כי אם ע"י תלמידיו הקדושים. וזה בחי' מתורגמן שהיו נוהגים בדורות הקדמונים. שהחכם היה דורש תמיד
ע"י מתורגמן כי א"א לקבל בעצמו חכמת החכם האמת והרב שבדור. כ"א ע"י מתורגמן שהוא בחי' תלמידיו שהם מגלים ומבארים חכמתו ותוכחתו לרבים. כי בהרב האמת בעצמו אין להם שום תפיסה כלל כ"א ע"י תלמידיו וכמ"ש רביבו ז"ל ע"פ ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו ע"ש (סימן ק"מ). וזה בחי' שתיקוני הפרה אדומה שהיא בחי' התוכחה של החכם האמת לטהר את ישראל מעוונותיהן, נעשה ע"י סגן הכהנים דייקא בחי' מתורגמן בחי' תלמידים של החכם האמת שהוא בחינת כה"ג כנ"ל:

פ' החודש זה עיקר בחי' עליית המלכות
שהוא בחי' ראש חודש כנ"ל. שעל ידי הראשי חדשים הם תיקון כל המועדות שאז עליית המלכות וכו' כנ"ל:

ו) וכל אלו הד' פרשיות שעל ידם חותכין
המלכות מד' מלכיות. ואח"כ עולה לאור הפנים בשלש רגלים. זה בחי' ארבעה בנים המבוארים במאמר הנ"ל שהם בחיבה המלכות שהיא בחיי ד' כ"ש שם. פרשת שקלים שהוא צדקה לעניים. זה בחי' יצחק שהוא בן חכם כי העני הוא מסטרא דדינא קשיא מבחי' יצחק וע"י הצדקה שנותנין לו מחיין אותו. ומחזירין לו פניו וחכמתו שנסתלקה ממנו מחמת דוחק עניותו. בבחי' חכמת המסכן בזויה (קהלת ט'). וע"כ  ע"י צדקה זוכין לאור הפנים כמ"ש (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך וכו' ואור הפנים הוא בחי' חכמה כנ"ל בחי' חכמת אדם תאיר פניו. ועל כן יצחק שהוא בחי' בן חכם. זה בחי' צדקה שהוא בחי' אור הפנים בחינת חיים בחי' חכמה. שהוא המתקת גבורת יצחק שמשם משתלשל העניות ח"ו.
פ' זכור הכנעת עמלק שהוא מזרע עשו הרשע. זה בחי' בן רשע שהוא עשו כמ"ש שם. פ' פרה שהיא בחי' תוכחה שעי"ז זוכין לתשובה כנ"ל זה בחיונת