תורת ההגה - א. מושגי יסוד, מונחים והגדרות" on hewiktionary

=תורת ההגה - א. מושגי יסוד, מונחים והגדרות=

===הָאָלֶף-בֵּית הָעִבְרִי===
כל [[שפה|שָׂפָה]] היא מערכת משפטים הקשורים זה לזה בצורה הגיונית ועניינית; כל [[משפט|מִשְׁפָּט]] הוא צירוף של מילים; כל [[מלה|מִלָּה]] היא צירוף היא צירוף של הגאים. כל [[הגה]] מסומן בכתב ב[[אות|אוֹת]] אחת או במספר אותיות.

בשפה העברית יש עשרים ושתיים אותיות עיקריות, אשר מציינות בכתב את ההגאים של השפה העברית כפי שנהגתה במקור. בעברית החדשה נוספו מספר סימנים לאותיות קיימות בכדי לסמן הגאים לועזיים אשר אינם מצויים בעברית המקורית(ג'=J, צ'=CH).

===הָעִיצּוּרִים וּמוֹצָאֵיהֶם===
{{מיזמים|ויקיפדיה=הגיית העברית}}
האותיות הן סימנים בכתב להגאים הנהגים באמצעות אחד מכלי-הדיבור או באחדים מהם - ה[[גרון]], ה[[חך]], ה[[לשון]], ה[[שן|שיניים]], ה[[שפה|שפתיים]]. כל הגה נוצר מזרם אוויר הנדחק ונעצר במקום מסוים במערכת כלי הדיבור. לפיכך יקרא בשם "עיצור" (Consonant). מקום עצירתו טו חיתוכו של כל עיצור נקרא בדקדוק המסורת בשם "מוצא".

[[לקמן|לְקַמָּן]] טבלת האותיות של האלף-בית העברי לשמותיהן, לדרכי-כתיבתן ולדרכי-ביטואן השונות:

<* כאן יש להוסיף טבלה של אותיות האלף-בית, בתוספת: שמות האותיות, הגייה ישראלית, הגייה תקנית לפי האקדמיה ללשון עברית (בהגייה מוטב לשלב אותיות משפות שונות לשם הדגמת הצליל) *>

חלוקת העיצורים לפי "מוצאיהם":
{| class="wikitable"
|-
! המוצא !! העיצורים
|-
| גרון || '''א''', '''ה''', '''ח''', '''ע''' (בחלק מהמבטאים העבריים גם '''ר''' )
|-
| חך || '''ג''', '''י''', '''כ''', '''ק'''
|-
| לשון || '''ד''', '''ט''', '''ל''', '''נ''', '''ת'''
|-
| שיניים || '''ז''', '''ס''', '''צ''', '''שׁ''', '''שׂ''' (בחלק מהמבטאים העבריים גם '''ר''' )
|-
| שפתיים || '''ב''', '''ו''', '''מ''', '''פ'''
|}

חלוקה אחרת של העיצורים היא לפי אופן חיתוכם בכלי הדיבור:
{| class="wikitable"
|-
! אופן החיתוך !! העיצורים
|-
| פורצים || '''א''', '''בּ''', '''ג''', '''ד''', '''כּ''', '''פּ''', '''ק''', '''ת'''
|-
| חוככים || '''ב''', '''ה''', '''ו''', '''ח''', '''י''', '''כ''', '''ע''', '''פ'''
|-
| שורקים || '''ז''', '''ס''', '''צ''', '''שׁ''', '''שׂ''' 
|-
| אפיים || '''מ''', '''נ'''
|}

===אִמּוֹת הַקְּרִיאָה=== 
{{מיזמים|ויקיפדיה=אם קריאה}}

בשפות רבות, לרוב העיצורים אשר מושמעים בדיבור מלווים על-ידי הגאים הנקראים "תנועות".

בלשונות האירופיות יש אותיות מיוחדות לסימון התנועות <big>a</big>, <big>e</big>, <big>i</big>, <big>o</big>, <big>u</big>. בכתב העברי הקדום לא היו אותיות מיוחדות שייצגו תנועות. העיצורים בלבד היו נרשמים, והקורא היה צריך לנחש איך להניע אותם. דוגמה לכך היא השם "יהודה" הכתוב בגב השקל החדש בשלש עיצורים בלבד: י-ה-ד.

במשך הדורות החלו להשתמש בארבע האותיות '''<big>א</big>''', '''<big>ה</big>''', '''<big>ו</big>''', '''<big>י</big>''' כעזר לסימון תנועות, הן נקראות "אמות-הקריאה" משום הן עוזרות ומקלות על קריאת המילים, ואלו תפקידיהן:

'''<big>א</big>''' - סימן לתנועה <big>a</big> בעיקר, ולפעמים גם לתנועות אחרות.

'''<big>ה</big>''' - סימן לתנועה <big>a</big> או <big>e</big> בסופי מילים, ולפעמים גם לדו-תנועה /ei/ או לתנועה /o/.

'''<big>ו</big>''' - סימן לתנועה <big>u</big> או <big>o</big>, למשל: שׁוּם, טוֹב.

'''<big>י</big>''' - סימן לתנועה <big>i</big> או לדו-תנועה <big>ei</big>.

בכתיב בלתי מנוקד מרבים להשתמש באמות-הקריאה לצורך הקלתהּ, במיוחד ב- '''ו''', '''י'''.

===הַתְּנוּעוֹת===
{{מיזמים|ויקיפדיה=הגיית העברית}}
על אף ש"אִמּוֹת הַקְּרִיאָה" הקלו על הקריאה, כדי להגיע לדיוק מלא בהנעת העיצורים לא מספיק השימוש בהן. בעקבות הצורך לביטוי נכון התפתחו מספר שיטות ניקוד המורות כיצד יש להניע את העיצורים השונים (ניקוד טברני, ניקוד בבלי, ניקוד ארצישראלי). שיטת הניקוד שנהוגה כיום בעולם לשפה העברית, מיוסדת על שיטת הניקוד הטברני בשינויים קלים.

קיימים עשרה סימני ניקוד המבמנים את התנועות השונות. הסימנים מתחלקים לפי איכותם (טיבם) לחמש קבוצות, ולפי כמותם (ארכם או גודלם) לתנועות גדולות, קטנות וחטופות.

חלוקת התנועות המסורתית:
{| class="wikitable"
|-
! הקבוצות !! תנועות גדולות !! תנועות קטנות !! תנועות חטופות
|-
| a || קָמַץ גָּדוֹל ('''ָ''') || פַּתָּח ('''ַ''') || חֲטַף-פַּתָּח ('''ֲ''')
|-
| e || צֵירֶה ('''ֵ''') || סֶגּוֹל ('''ֶ''') || חֲטַף-סֶגּוֹל ('''ֱ''')
|-
| i || חִירִיק גָּדוֹל ('''ִי''') || חִירִיק קָטָן ('''ִ''') || 
|-
| o || חוֹלָם ('''וֹ''') || קָמַץ קָטָן ('''ָ''') || חֲטַף-קָמַץ ('''ֳ''')
|-
| u || שוּרֻק ('''וּ''') || קֻבּוּץ ('''ֻ''') || 
|}

התנועות הגדולות והקטנות מניעות את כל האותיות. 

התנועות החטופות מניעות בעיקר את האותיות '''א''', '''ה''', '''ח''', '''ע''', לדוגמא:****
לפעמים התנועות החטופות מניעות גם אותיות אחרות, לדוגמא:****

===שְׁוָא נָע וְנָח===
{{מיזמים|ויקיפדיה=שווא}}

עיצור שאינו מונע בתנועה מסומן בשוא ('''ְ''') מתחת לאות, לדוגמה: אַ<big>'''בְ'''</big>רָהָם. 

עיצור בלתי מונע בסוף [[מלה|מִלָּה]] אינו מסומן בשוא, לדוגמה: יִפְתָּ<big>'''ח'''</big> (שם של שופט בתקופת השופטים).
:רק באות <big>'''ךְ'''</big> נישאר השוא תמיד, לדוגמא: [[סוס|סוּסֵךְ]].
עוד דבר, בדרך כלל השוא מסומן מתחת לשתי אותיות בלתי מונעות בסוף המִלָּה, [[נפט|נֵפְטְ]], כּתַבְתְּ, וגם באות <big>'''תּ'''</big> דגושה, לדוגמה: אַתְּ.

באופן כללי ניתן להכליל ולהגיד שיש שני סוגים של שוא:
# שְׁוָא אשר מקושר לתנועה שלפניו. שוא זה נקרא "שְׁוָא נָח", לדוגמה: יִ<big>'''פְ'''</big>-תָּ<big>'''ח'''</big>.
# שְׁוָא אשר מקושר לתנועה שלאחריו. שוא זה נקרא "שְׁוָא נָע", לדוגמה: <big>'''שְׁ'''</big>מַע, <big>'''בְּ'''</big>נִי.

את ארבע האותיות '''א''', '''ה''', '''ח''', '''ע''' קשה להגות כאשר הן בשוא, ולכן בדרך כלל יבוא חטף בנקום השוא, לדוגמה: <big>'''הֲ'''</big>רֵי, <big>'''עֲ'''</big>שֵׂה, אֶ<big>'''עֱ'''</big>שֶׂה.

כללים שחלים על חטף חלים גם על '''שְׁוָא נָע''', ושני הסימנים נחשבים כחצאי-תנועות.

===דְּגֵשִׁים - חָזָק, קַל, מַפִּיק===
בכל אחת מאותיות האלף-בית העברי, מלבד האותיות <big>'''א'''</big>, <big>'''ה'''</big>, <big>'''ח'''</big>, <big>'''ע'''</big>, <big>'''ר'''</big>, יש לפעמים נקודה הנוספת לאות הנקראת "דָּגַשׁ".

ישנם שלושה סוגי דגשים:
{{מיזמים|ויקיפדיה=דגש חזק}}
1. "דָּגַשׁ חָזָק" (או "כַּפְלָן") - דגש שמשמעותו היא שיש להכפיל ולהגות בהדגשה את האות, כהגה כפול. לדוגמה:*****
הדגש-החזק מורה לעתים על אות שהושמטה לפניו. הדגש מכפיל את הגיית האות "לזכר" האות החסרה. לדוגמה:*****

{{מיזמים|ויקיפדיה=דגש קל}}
2. "דָּגַשׁ קַל" (או "קַשְׁיָן") - דגש זה מופיע באותיות בג"ד כפ"ת לסמן שינוי בהגיתן. לדוגמה:*****

כיום, העברית הרווחת בדיבור על ידי ישראלים מכילה הבדלי הגייה רק באותיות בכ"פ, אך ישנן עדות יהודים מסוימות ששמרו על הבחנה זו, אם כי אין התאמה מלאה בין הגיית האותיות הללו בין כולן.

{{מיזמים|ויקיפדיה=מפיק (לשון)}}
3. "מַפִּיק" - דגש זה מופיע באות <big>'''ה'''</big> בסוף המלה כדי להורות שמבטאים אותה והיא אינה אם-קריאה. לדוגמה:*****

===הֲבָרוֹת פְּתוּחוֹת וּסְגוּרוֹת===
{{מיזמים|ויקיפדיה=הברה}}
מלים מתחלקות באופן טבעי לחלקים הנקראים "[[הברה|הֲבָרוֹת]]".
כל הברה מורכבת מתנועה ועיצור אחד או מספר עיצורים. מספר התנועות במלה זהה למספר ההברות. לדוגמא:*****

יש שני סוגים עיקריים של הברות:
# "הֲבָרָה פתוחה" (או "הֲבָרָה פְּשׁוּטָה") - זוהי הברה המסתיימת בתנועה, אין אחרי התנועה עיצור בשוא נח או בדגש. לדוגמא:*****

# "הֲבָרָה סְגוּרָה" (או "הֲבָרָה מֻרְכֶּבֶת") - זוהי הברה המסתיימת בעיצור. אחרי התנועה בא עיצור בשוא נח, או שבעיצור הקרוב בהברה הבאה יש דגש חזק. לדוגמא:*****

===הַטַּעַם (הַנְּגִינָה)===
{{מיזמים|ויקיפדיה=הטעמה}}

בכל שפה, כאשר מבטאים מלים בעלות שתי הברות או יותר, אנו מטעימים ומדגישים בכל מלה הברה אחת או יותר מאחרות, על ידי הארכה של הברה הברה זו וקיצור של שאר ההברות. דוגמה:*****

פעולה זו של ביטוי הברות המלים נקראת "טעם" או "נגינה". הברה שאנו מדגישים בצורה זו היא הברה "מוטעמת" או "מנוגנת".

בשפה העברית יש שתי דרכים להטעמה:
#מלרע - הטעמת ההבהרה האחרונה במילה. רוב המלים בעברית מוטעמות כך.
#מלעיל - הטעמה של ההבהרה לפני האחרונה במילה.

===פַּתַּח גְּנוּבָה===
{{מיזמים|ויקיפדיה=פתח (ניקוד)}}

"פתח גנובה" הוא פתח המופיע מתחת לאותיות '''ה''', '''ח''', '''ע''' כאשר הן בסופי מלים. במצב זה הוגים את אותיות אלו כאילו האות '''א''' על הפתח - אַהְ, אַחְ, אַעְ.

===תְּנוּעֶה קֵלֶּה וּשוא מרחף===
{{מיזמים|ויקיפדיה=תנועה (פונולוגיה)}}

בשפה העברית לא יבואו שני שוואים בראש מלה. אם קורה מצב שבו אמור להיות רצף שוואים בראש המלה, במקום השווא הראשון תבוא תנועה. התנועה הזו נקראת בדקדוק המסורתי "תנועת-עזר" או "תנועה קלה". השווא אשר בא אחרי תנועת-העזר נקרא "שווא מרחף". לדוגמה:*****(*במקום -> יהיה)

===מַקָּף===
{{מיזמים|ויקיפדיה=מקף}}

ה'''מַקָּף''' הוא קו קצר בין מלים אשר מופיע במקרים בהם שתי מלים או יותר נאמרות בצורה חוזרת ונשנית, עד כי הן נאמרות כמעט כמלה אחת (במשמעות והגייה).
המקף שכיח בספרי התנ"ך והוא מוביל לשינויים בתנועות ובטעם.
לדוגמה:*****

===נָסוֹג אָחוֹר===
{{מיזמים|ויקיפדיה=נסוג אחור (לשון)}}

'''נסוג אחור''' הוא שמה של תופעה כפי שהיא מוגדרת בדקדוק המסורתי.
בדר"כ כאשר שתי מלים בעלות קשר תחבירי במשפט באות זו לצד זו הטעם של המלה הראשונה יהי מלרע והטעם של המלה השנייה יהי מלעיל.
לדוגמה:*****
'''נסוג אחור''' הוא תופעה אשר קורת מפעם לפעם ובה הטעם של המלה הראשונה נסוג כך שהמלה מוטעמת מלעיל במקום מלרע (ההטעמה נסוגה מההברה האחרונה להברה לפני אחרונה).
לדוגמה: (****** במקום *******)

===אותיות השימוש===
{{מיזמים|ויקיפדיה=אותיות השימוש}}

אחת עשרה אותיות מתוך העשרים ושתים בשפה העברית מצטרפות למלות בסיסיות, ובכך מוסיפות להן כינוי(מין דקדוקי), נטיה, זמן ועוד.

אלו האותיות לפי סדרן:

<big>'''א, ב, ה, ו, י, כ, ל, מ, נ, ש, ת'''</big>

או בראשי תיבות: <big>'''אית"ן מש"ה וכל"ב'''</big>

לקמן הקבוצות של אותיות השימוש:

בכל"ם - אותיות אלה מצטרפות אל שמות ופעלים בהוראות שונות.
:::<big>'''ב'''</big> - שימושה העיקרי-
:::# בתוך, בפנים, בקרב, בין - ציון מיקום יחסי: יושב '''בּ'''בית הספר, שם '''בּ'''מטבח, מרגיש '''בּ'''גב, שוכן '''בּ'''ישראל, החכם '''בּ'''אדם.
:::# מחיר, תמורה: קונה '''בּ'''זהב, סוחר '''בּ'''צאן.
:::# מכשיר ואמצעי לביצוע (ע"י, בעזרת): כותב '''בּ'''עיפרון, חותך '''בּ'''מזלג .
:::# תיאור זמן (במשך, בעת, בשעת): פועל '''בּ'''לילה, אוגר '''בּ'''יום, '''בּ'''שבתך '''בּ'''ביתך וּ'''בּ'''לכתך '''בּ'''דרך.
:::# תיאור אופן: צועק '''בּ'''קול, צוהל '''בּ'''שִׂמחה.
:::# בהוראת ביחס ל-, בעניין: גדול '''בּ'''תורה, חזק '''בּ'''אמונתו.
:::# בלויית (בהוראה קרובה ל-"עִם"): אכלתי לחמניה '''בּ'''ממרח בוטנים, יצאו '''בּ'''רכוש גדול.
:::# אחרי פעלים שמציינים אחיזה, תפיסה (גשמית או רוחנית) או נגיעה: אוחז '''בּ''', דבק '''בּ''', נוגע '''בּ'''.
:::# אחרי פעלים שמציינים בגידה או מציינים דבר הפוך מבגידה: בוגד '''בּ''', מועל '''בּ''', בוטח '''בּ''', מאמין '''בּ'''.

:::<big>'''כ'''</big> - שימושה העיקרי-
:::# לציון דמיון בין שני דברים: מהיר '''כ'''איל, ברור '''כ'''שמש.
:::# בערך, בקירוב וכדומה: '''כ'''בן שלושים שנה, טוב '''כ'''זהב.
:::# בשעה, בזמן: '''כ'''צאת השמש, '''כ'''תמול שלשום.

:::<big>'''כ'''</big> - שימושה העיקרי-
:::# לציון כיוון המקום: הולך '''ל'''ירושלים, יורד '''ל'''מרתף, בדרך '''ל'''מכולת.
:::# לציון זמן או תאריך: אשוב '''ל'''עת ערב, התכוננו '''ל'''שבת.
:::# לציון מטרה, תכלית: כיסא '''ל'''שבת, ספר '''ל'''למוד.
:::# לציון הקנין, השייכות: '''ל'''ך הבית, '''ל'''-ה' הארץ, הנחלה '''ל'''בנימין.
:::# לטובת: ה' יילחם '''ל'''כם, הוא דואג '''ל'''נכסיו.
:::# נגד: התרופה טובה '''ל'''מחלה.



ה' הידיעה - 

ה' השאלה - 

ו' ההפוך - 

ו' החיבור - 

ש' - 

אית"ן - 

תהימו"ן - 

הכנוי"ם -
All content in the above text box is licensed under the Creative Commons Attribution-ShareAlike license Version 4 and was originally sourced from https://he.wiktionary.org/w/index.php?oldid=146391.
This site is not affiliated with or endorsed in any way by the Wikimedia Foundation or any of its affiliates. In fact, we fucking despise them.